(למה "סובלת" במרכאות? כי האכילה הרגשית שלי מאפשרת לי לאכול דברים שאני לא מרשה לעצמי בדרך כלל, אז אני לא באמת סובלת 🙂 )
אבל כן, אחת הסיבות שאני לא אוכלת בריא וגם עולה במשקל, היא האכילה הרגשית שלי.
כשאני עמוק בתוך זה, שום דבר לא יכול להוציא אותי מזה. ואני אפילו אצור לעצמי את כל התנאים כדי להישאר שם.
אבל תמיד באיזשהו שלב מגיע הרגע שנמאס לי, ואם אני תופסת אותו בזמן, אני מצליחה לצאת מהלופ ולחזור לשגרת אכילה בריאה.
ואז, מה שעוזר לי לחזור חזרה למסלול זה כמה דברים –
1 – לתכנן –
אני פותחת אקסל (הכל אצלי באקסלים…) ומתכננת מה אני אוכל בשבוע הקרוב ממש לפרטי פרטים (למשל, אני לא אכתוב רק "ירקות" אלא אפרט – פלפל אדום ומלפפון) ומחליטה מה אוכל לארוחות בוקר, צהריים, ביניים וערב כל יום בשבוע הקרוב.
2 – להתארגן –
לפי התכנון שעשיתי, אני עושה קניות ומכינה אוכל לכל השבוע (ואפילו מכינה קצת יותר מדי, כדי שלא יהיה מצב שאשאר בלי אוכל ואחזור לאכול דברים מזיקים)
אני מקפידה להכין לי דברים פשוטים אבל ממש טעימים, שלא ימאס לי מהם ויהיה לי חשק לאכול אותם גם אחרי יומיים
3 – לשבור הרגלים –
כשאני בתקופות של אכילה רגשית אני יוצרת לעצמי הרגלים חדשים (ומזיקים) כמו למשל לאכול שטויות מול הטלויזיה בערב. כשאני רוצה לצאת מהמעגל הזה, אני שוברת את ההרגל שיצרתי – נמנעת ממנו לפחות למשך 3 ימים ברציפות, ויוצרת לעצמי הרגלים חדשים במקומו – למשל, במקום לשבת מול הטלויזיה בערב, אני יוצאת להליכה ארוכה מאוד עם הכלב, קובעת שיחה ארוכה עם חברה (ידעתם ששיחה מתנתקת אוטומטית אחרי שעתיים?…) או כל דבר אחר שיעזור לי לשבור את ההרגל המזיק.
4 – להתגמש –
אני מכניסה לתכנון גם ארוחות לא בריאות (אחת, שתיים בשבוע) כי אני יודעת שהן יעזרו לי להמשיך בתכנון שעשיתי ויפחיתו את הסיכוי ש"אשבור את הכלים" ואתייאש.
5 – להצהיר –
אני מצהירה בפני אחרים שאני עושה שינוי, זה מגדיל את המחויבות לתהליך ומגדיל את הסיכויים שאתמיד לאורך זמן
6 – לשחרר –
אני מזכירה לעצמי שתהליך שינוי הוא לא קו ישר, שיהיו עליות וירידות ושאני צריכה לצפות לזה ולהתמודד בהתאם
הכי חשוב –
תמיד להיות בהקשבה, חמלה ואהבה לעצמי. כי שיפוטיות וביקורת עצמית לא רק שלא יעזרו אלא גם יחזירו אותי לאותו מקום בדיוק ואני עלולה למצוא את עצמי ממשיכה בלופ האכילה הרגשית זמן ארוך יותר. וככל שאני אהיה בלופ הזה יותר זמן, כך יהיה לי יותר קשה לצאת ממנו.
